כלבת ציד אמיצה

יואב, אח של מיקה, הכין ציור של רנה ליד הגשר. יואב הוא אחד האנשים שרנה הייתה קשורה אליהם יותר. הוא טייל כמעט כל יום עם רנה וסנדי בפארק הירקון (בצד של רמת גן, וב"הר-נפוליון"). זהו האזור הפראי של פארק הירקון אליו מגיעים בעיקר רוכבי אופניים ובעלי כלבים. רנה וסנדי היו מאוד נהנות מטיולים אלו. רנה תמיד רצה קדימה, כמו כלבת ציד אמיצה, ולאחר מכן רצה חזרה לוודא שכולם באמת באים בעקבותיה. כבר כתבתי בעבר על שמחת החיים של רנה. בטיולים הללו רנה הייתה במיטבה. היא אהבה מאוד לרוץ בשטח חופשיה ללא כבישים ומכוניות מסביב. באזור הזה יש גם חוגלות בר. רנה הייתה מזהה אותן מרחוק, עם חוש ריח מפותח של כלבת ציד אמיתית. היא נהגה לרוץ אחריהן ולנסות לתפוס אחת. כמובן שלא היה לה סיכוי כי הן תמיד היו עפות ברגע האחרון. רנה לא פחדה אף פעם לנסות דברים חדשים, בניגוד לסנדי כלבת הלברדור שלנו שלפני כל פעולה, היא שוקלת את צעדיה, חושבת כמה דקות, ורק אז ,אם מתאים לה, מחליטה לעשות אותה. רנה הייתה תמיד קשובה לשמוע מה רוצים ממנה ולרצות את כל מי שאהבה. היום כשאנחנו מטיילים בפארק בלעדיה, אני מקווה שהיא רצה לה במרחבים שם למעלה ומחכה שנצטרף אליה.

היום לפני חודש (ב 3 לדצמבר) נפטרה רנה הכלבה האהובה שלנו.

אלו התמונות שצילמתי בטלפון הנייד שלי בבית החולים הוטרינרי בבית דגן כיומיים לפני פטירתה. באחת התמונות ניתן לראות את רנה בחדר הטיפולים ממש לפני שלקחתי אותה לצפון לד"ר ליסי שרון לצורך ניסיון שיקום אחרון. בתמונה השנייה, רנה נמצאת על העגלה לאחר שביליתי איתה ביום שבת שטוף שמש על הדשא מחוץ לבית החולים יומיים לפני פטירתה.

בבית החולים אמרו לי שלדעתם אין לה הרבה סיכוי ושעלי להרדים אותה. אך לא הסכמתי לכך וכאמור, ניסיתי לקחת אותה לשיקום בצפון, במקום היחיד שנתנו לה בו צ'אנס. ביומיים האחרונים ראיתי איך רנה מנסה לקום ולא מצליחה, והרגשתי שהיא משתפרת ממש מעט ורוצה עדיין לחיות. לכן הייתי חייב לתת לה צ'אנס לחיים.

בדרכנו לצפון היה יום גשום אך עם שמש שיצאה מידי פעם. במהלך הנסיעה ראינו קשת מקסימה לאורך החוף. חשבתי שזה סימן טוב שמראה על סיכוי טוב של רנה לצאת מהעסק. רנה נראתה בדרך כמו בימים עברו. אמנם היא לא יכלה לשבת ולהסתכל בחלון, כיוון שלא יכלה לקום על רגליה, אך בעיניה ראיתי את הזיק המוכר כל כך של רנה. זיק של שובבות ואהבת ושמחת חיים שלא ראיתי בשום כלב מעולם. הרגשתי ממש טוב והייתי בטוח שלמרות כל מה שאמרו לי כל הרופאים עדיין יש לה סיכוי.

הגענו לד"ר ליסי שרון שבדקה אותה ורשמה את כל הפרטים. אני התכוננתי לבוא לבקר כל יום יומיים והייתי בטוח שנצא מזה יחד. ביום למחרת הייתי במילואים. המילואים החלו רק בשעות אחה"צ כך שהספקתי לקחת את סנדי (הכלבה השנייה שלנו) לטיול בפארק. בפארק כבר התחילו העשבים לצמוח, כמו תמיד בעונה זו של השנה. הם החליפו את הקוצים היבשים במרבד ירוק שרנה כל כך אהבה לרוץ בו. חשבתי על רנה וכמה היא הייתה מאושרת אם יכלה לבוא איתנו לטיול הזה בפארק עכשיו.

כעבור, כשעה קיבלתי טלפון מד"ר ליסי שרון. היא אמרה שבבוקר לקחו את רנה לטיול והיא עשתה את צרכיה ואכלה. היא אמרה שהשאירה אותה 40 דקות לבד וכשחזרה היא לא הייתה בין החיים יותר. לא כל כך הבנתי מה קרה בדיוק, ואני לא מבין עד היום, כיוון שלא רציתי לבצע נתיחה שלאחר המוות ברנה. יכול להיות שפתאום הייתה החמרה כלשהי, למרות שבשבועיים האחרונים היא הייתה במצב די יציב. ויכול להיות שלא עשו שם בטיפול משהו בסדר. אבל זה כבר לא משנה. כי רנה הכלבה שגידלתי מגיל שלושה שבועות והכרתי יותר טוב מכל אחד אחר, כבר לא איתנו. היא הייתה לי כמו בת ואני עדיין מרגיש בחסרונה כל יום שעובר.

שבוע לאחר פטירתה נסענו בגשם שוטף לבקר את קברה. גם הפעם ראינו קשת בדרך למושב שדמות דבורה, בו קברנו אותה.  הלכנו בתוך בוץ והגענו לחלקה קטנה בה קבורים הרבה כלבים ולכל כלב היה שלט קטן שציין את תאריך פטירתו ומספר מילים. על הקבר של רנה בחרנו לרשום:

פה טמונה רנה אביב

18.09.2003-03.12.2007

כלבת ציד אמיצה

הכלבה הכי טובה בעולם,שאהבה אנשים יותר מכלבים

תמיד תהי חסרה לנו

אוהבים לנצח

המשפחה והחברים

לאחר שרנה הכירה את סנדי (ואני את מיקה), היא יצאה לצימר באבירים שבגליל המערבי. אלו תמונות מהצימר, מעכו העתיקה, ומטיול בנחל כזיב. זה הצימר הראשון שאליו יצאנו רנה,סנדי,אני ומיקה. לאחריו יצאנו לשורה של טיולים וצימרים משותפים. לא כל התמונות עודכנו באתר, אני מעלה אותן כל פעם קצת. אלו הזיכרונות שנשארו לנו מתקופה מופלאה בה נהננו מחברתה של כלבה מדהימה כמו רנה. החויות שחוינו בטיולים המשותפים ליוו אותנו כל השנים האחרונות והיום אני לא מסוגל לחשוב על טיול בצפון מבלי להזכר ברנה ובמה שלא הספקנו לעשות עדיין יחדיו. 

ניתן לצפות בכל התמונות בעמוד תמונות מהצימר באבירים

עוד מעט מסתיימת לה השנה האזרחית ומתחילה שנה חדשה.

כבר כמעט חודש מאז רנה לא איתנו (מה 3 בדצמבר), ופתאום עכשיו מתחדד האובדן שלה לקראת סוף השנה. כל אובדן של מישהו קרוב קשה, אך האובדן מתעצם בצמתים אותם אנו ממשיכים לעבור בלי הקרובים לנו. רנה לא תזכה לראות את שנת 2008. החיים מחזירים אותנו למעין שגרה מזויפת. אני הולך לעבודה וחי את החיים אבל משהו בחיי השתנה ומשפיע על כל פינה בחיים שלי.

אתמול עברתי דירה. לא הפסקתי לחשוב על רנה. איך רנה הייתה מגיבה לדירה החדשה? האם בכלל הייתי עובר לדירה הזו, אם רנה הייתה היום בחיים? כנראה שלא.

אנחנו ממשיכים את החיים, אבל ככל שעובר הזמן ואנו צוברים עוד חוויות ועוברים עוד צמתים, אנו חווים את האובדן של אלו שלא איתנו בתוך אותן חוויות.

אבל רנה, הייתה כלבת ציד אמיצה, היא לא נרתעה מקשיים ובטח לא מצמתים. אם אנחנו היינו עוזבים אותה פתאום אני בטוח שהיא הייתה ממשיכה להציק לסנדי, לנבוח על השכנים בחדר המדרגות, לשחק עם עומר הקטן ולעצבן את ההורים של אשתי..

אז רנה, אם את חוגגת ליד הגשר את השנה האזרחית החדשה לכלבים – שתהיה לך Happy New Dogs Year מאיתנו שנשארנו פה מאחור. 

(או כשרינה פגשה את סנדי)

אני ורנה גרנו בתל אביב בשנת חייה הראשונה של רנה. לקראת גיל שנה חיפשתי דירה לעבור אליה. כבר אז היה קשה למצוא דירה עם חניה בתל אביב (עוד לפני שעלו המחירים למחירים היום). ואז באחת הדירות שראיתי אמרה לי בעלת הבית שיש לה עוד דירה ברמת גן, על גבול תל אביב בשכונת עלית ואולי כדאי שאני אראה אותה.  הלכתי לראות את הדירה וגיליתי שהיא רחוב ליד הדירה של אחותי וחבר שלה. החלטתי שיכול להיות נחמד לגור לידם ושכרתי את הדירה.

בשכונת עלית הייתה קבוצת בעלי כלבים מגובשת אשר נפגשה כל ערב במגרש הכדורסל בשכונה שהיה מגודר מכל צדדיו. החל משעה 21:30 היו מתחילים להגיע כלבים ובעליהם למגרש. הכלבים היו משחקים ביניהם ובעלי הכלבים ישבו ודיברו בינתיים. כך הכרנו אני ורנה את מיקה וסנדי. אני ומיקה הפכנו לחברים ובהמשך לבעל ואשה, ורנה הכירה את אחותה החורגת לעתיד את סנדי.

מרגע זה רנה וסנדי בילו כמעט כל הזמן יחד. בטיולים משותפים בצפון, במפגשי כלבים בשכונה וגם נשארו יחד בבית לבד כשיצאנו בלעדיהן. רנה וסנדי למדו הרבה אחת מהשניה (בדרך כלל רק הרגלים רעים) ועד היום אני מזהה אצל סנדי דפוסי התנהגות שהיא למדה מרנה. כמו לנבוח כשמישהו עובר במדרגות, לקחת אוכל מהשיש ומהשולחן ולישון על הספות היכן שהכי נוח כמובן.

[Show as slideshow]

סנדי נשארה לבד, בהתחלה היא לא הסכימה לאכול כיוון שתמיד רנה הייתה אוכלת לפניה. אני לא יודע אם מישהו עשה מחקר על חוויות האובדן עבור כלב, אבל אני בטוח שסנדי עדיין מחכה שרנה תופיע בדלת והיא לא מבינה למה רנה לא חוזרת להציק לה.   

בזכות רנה וסנדי אני ומיקה היום ביחד ויש לנו בן מקסים שקוראים לו עומר.  את כל זה, ועוד הרבה אני חייב לרנה. 

הרבה אנשים שאלו אותי, למה קראתי לרנה, רנה?

כאשר חיפשתי שם לגורה המקסימה שאתם יכולים לראות בתמונות, הסתכלתי בעיניים הכחולות והמדהימות שלה וראיתי מייד שמדובר בכלבה עם אשיות של שחקנית קולנוע ואופי של סלבריטי. מייד הבנתי שהיא זקוקה לשם מיוחד. שם שיבטא את האופי המיוחד שלה. באותה התקופה התנגן לו הרבה ברדיו השיר של אריאל הורביץ  רנה  ומייד ידעתי שזה שם מתאים עבור כלבה מדהימה כמו רנה שלנו. בנוסף לסבתא של רנה קראו "קים" על שם קים בסינג'ר. כך שיכלתי להמשיך מסורת של שמות של שחקניות במשפחה. רנה התגלתה ככלבה מיוחדת מאוד ואכן התאימה לשם שנתתי לה.

כינויי חיבה נוספים של רנה היו: רינה  – רנה בעברית , כלבת ציד אמיצה – בגלל האופי שלה , הכלבה הכי אפורה בעולם , הכלבה הכי טובה בעולם

אחד השירים האהובים עלינו היה השיר שהמצאנו על רנה – "רינה ברזילאי"  על בסיס השיר דינה ברזילאי

רינה, רינה ברזילאי.  צבע שיער אפור, גובה כמעט 60 סנטימטר, משקל 30 ק"ג … וכו'

רנה אהבה מאוד לרוץ בכלל ובפארק במיוחד. כאשר היא הייתה גורה עדיין, היו לה רגליים ואזניים גדולות ממידותיה והיא הייתה רצה מצחיק. היינו תמיד אומרים שהיא נולדה עם אזניים גדולות כבר ושאר הגוף המשיך לגדול אחר כך. בשנה הראשונה לחייה גרנו ליד הפארק והיא הייתה מבלה כל יום בפארק. אני מצרף עוד קצת תמונות מהתקופה הזו.  כבר אז רנה התגלתה כבעלת אשיות כובשת וכל מי שהכיר אותה נשבה בקסמיה. היא הייתה פשוט כלבה אנושית בצורה בלתי רגילה. תכונות אלא ליוו אותה גם כאשר הייתה כבר כלבה גדולה. לפעמים אנשים ברחוב חששו ממנה כאשר היא התקרבה אליהם לקבל ליטוף ולא הבינו שהיא פשוט לא הייתה מסוגלת לא להגיד שלום לכל מי שפגשה. הייתה בה שמחת חיים שלא רואים בכל כלב. כאילו היא ידעה שהיא חייבת לנצל כל רגע מהחיים לפני שהחיים יברחו לה ולנו מבין הידיים.

שלום, זהו האתר של רנה – כלבת ציד אמיצה. כלבה מדהימה שאהבה אנשים יותר מכלבים. אתר זה מוקדש לה באהבה מכל המשפחה והחברים שהכירו אותה ולא ישכחו אותה לעולם.