כל בעל כלב, מכיר את השאלה הזו. זה כלב או כלבה? זכר או נקבה? בעיקר בעלי כלבים זכרים בודקים כל הזמן אם יש כלבים זכרים אחרים באזור, שעלולים לריב עם הכלב שלהם. אך גם בעלי כלבות, שואלים את השאלה, אם הכלבה שלהם לא חברותית, או סתם אוהבת לריב עם כלבות אחרות. לדעתי כלבים המציאו את עקרון ההרתעה הרבה לפני האנשים. כלב שנובח ליד כלבים אחרים בעצם אומר להם, "תחזיקו אותי, אני לא רוצה להתפרץ". כמובן שאם יתנו להם להסתובב חופשי הם לא יעשו כלום אחד לשני והכל יסתיים די מהר. אבל בגלל שאנו האנשים מחזיקים את הכלבים שלנו, הם ממשיכים לנסות להפחיד כלבים אחרים.
לפעמים אני מטייל עם סנדי, הכלבה שנותרה לנו, ושואלים אותי – זה כלב או כלבה? אז אני אומר שזו כלבה כמובן. לאחר מכן, שואלים אותי, היא נושכת? כמובן שסנדי כלבה חברותית ביותר והיא ממש לא נושכת, או נוהמת על כלבים אחרים (פרט לכלבים שחורים קטנים, אבל זה הרגל שהיא למדה מרנה). אבל התשובה לשאלה הזו, לא יכולה להיות סתם – לא. כיוון שאין כלב שלא נושך, זה בגנים של הכלבים. יש כלבים כמו סנדי שנושכים חבלים, כדורים, וצעצועים, ויש כאלו שנושכים כלבים אחרים. לכן אני תמיד אומר שהיא נושכת, אבל רק ילדים קטנים עד גיל ארבע, ללא ההורים (עקרון ההרתעה כמובן :)).
רנה היתה כלבה מאוד חברותית וסנדי עדיין כזו. רנה שגדלה עם סנדי (הלברדורית) חשבה תמיד שהיא לברדורית. הן היו תמיד מאוד חברותיות, לפעמים יותר מידי חברותיות. פרט לכלבים שחורים קטנים שרנה פיתחה משום מה שינאה אליהם. התחביב שלה ושל סנדי היה ללכת ברחוב, כאילו כרגיל, ואז כשהכלב השחור הקטן לא מוכן לעשות לו "האו" מפחיד, רק על מנת להפחיד אותו קצת. אני לא יודע מה היה המקור לשנאה הזו, כיוון שאני גידלתי את רנה מגיל אפס, אז אני מניח שלא היו לה טראומות היסטוריות עם כלב שחור קטן כלשהו. אולי זה משהו שהיה טבוע בה גנטית. אחד מאבות אבותיה היה רודף אחרי כלבים קטנים שחורים. או יותר נכון דובים שחורים, כי פעם היו צדים עם כלבי וימרנר דובים.
אז למי שמתלבט, האם לקחת כלב או כלבה? הדילמה ללא ספק, לא פשוטה. כלב זכר הוא יותר טריטוריאלי וצריך לשמור עליו שלא יריב עם כלבים אחרים. כלבות בדרך כלל הן יותר רגועות, ולכן קל יותר לשחרר אותן ולשחק איתן בחוץ. לא משנה מה תחליטו לקחת, אל תשכחו את עקרון ההרתעה..
